כתבו עלינו ואלינו

הנה משהו ששלח לנו יונתן שפרסם בעמוד שלו בפיסבוק לכבוד חגיגות השנה לנישואיו עם נטע:

מתחתנים ברבנות? עצה.
אשתי ואני התחתנו לפני ארבע שנים בדיוק, היום.
רצינו חתונה כהלכה- חופה, שבע ברכות, קידושין וטבעת.
אבל מה- רצינו שגם אשתי תגיד משהו וגם תקדש אותי בטבעת משלה. מסתבר שברבנות אסור. 
כבר כמעט והלכנו עם רבני צהר שהסכימו לעשות משהו לפני או אחרי הטקס בקטנה, אבל אחרי שקצת צללנו לנושא הבנו שגם הם בסופו של דבר מוכרים ע"י הרבנות ועובדים איתם, עם כל הצער שבדבר.

על איזה צער מדובר? לא חסרים צ'יזבטים על הרבנות המושחתת והאגרסיבית, הנשואה נישואי תועבה עם ממשלת ישראל מאז הקמתה.
הם מעסיקים חוקרים פרטיים, מתעללים בעגונות, מנפיקים תעודות רב כוזבות- אבל כל זה לא עניין אותנו. ההתייחסות של הרבנות לנישואין היא מפלה וסקסיסטית, ופשוט לא רצינו לתת לזה יד.

מצאנו איש יקר וחכם שרצינו שיערוך את הטקס. רן רון, מטפל קליני מקסים שחיתן שני בני דודים שלי. עבודתו מושפעת מאוד מהרוח היהודית, והוא גם מלמד נושאים טיפוליים ויהודיים שונים במדרשה באורנים. הטקסים שלו מדהימים- הוא יושב עם בני הזוג כמה פעמים לפני כן בקליניקה הפרטית שלו בקיבוץ יפעת, מדברים על הטקס וכל פרט בו- לומדים את המשמעויות היפות שבברכות ובסימבולים היהודיים, ובעיקר מכינים את עצמנו לקראת מעמד החופה. זה הפך את הכל להרבה יותר משמעותי עבורנו, וגם עבור הקהל.

פשוט אי אפשר להשוות את זה לחוויות שכולם באופן אוטומטי סותמים את האף ועוברים ברבנות: "הדרכת הכלות" המשפילה עליה שמעתי מחברותיי, "התרומה" לרב בסוף האירוע, שלא לדבר על בדיחות קרש וגימטריה שאתה נאלץ לשמוע תו"כ שאתה מנסה להתרכז בהבטחה שאתה עומד להבטיח לבחירת ליבך.

אז רציתי לחלוק איתכם שיש אלטרנטיבה- תתחתנו בטקס שמייצג אתכם. שמתייחס אליכם כאנשים שווים, ושם בקדמת הבמה את האהבה שיש ביניכם, ולא את כמות הגמלים שהחתן מתחייב לתת לאבי הכלה, ועוד בארמית. יש הרבה אנשים שעורכים טקסים כאלה באופן מקצועי, ואם לא מצאתם- תבקשו מחבר קרוב או מישהי חכמה שאתם מעריכים. כבר עברו ארבע שנים ועדיין אנשים אומרים לנו שהחופה שלנו היתה החופה הכי אישית ושהכי ריגשה אותם בחייהם. והיא היתה יהודית לגמרי- באמת.

ולגבי להרשם ברשויות המקומיות? ביטוח לאומי ומס הכנסה מכירים בנו כנשואים- זה רק דורש סימון V בטופס שגרתי.
המקום היחיד שדורש את אישור הרבנות הוא משרד הפנים, וכרגע אנחנו אכן רשומים כרווקים בתעודת הזהות שלנו. זה לא כ"כ משנה, אבל אם חשוב לכם מאיזשהי סיבה שבתעודת זהות יהיה רשום "נשואה" (לאשתי זה היה חשוב), אז רציתי לשתף שיש אחלה אופציה- חתונה אזרחית. בחו"ל כמובן- בארץ זה, איך לא, אסור. ואני לא מדבר על לטוס במיוחד לקפריסין- זה סתם יקר. יש לא מעט מדינות אירופיות שהטקס האזרחי בהן לא מסובך, נעים, ואפשר לתפור כזה עם כל טיול- אנחנו למשל חזרנו לפני שבוע מאירלנד. היה טיול מדהים, שבסופו- גם התחתנו. זה דרש טיפה הערכות במיילים לפני, אבל ממש ניתן לעשייה. ההורים של שנינו אפילו ניצלו את ההזדמנות והגיעו גם לטייל בעצמם ובדרך להיות עדים. היה קליל, חילוני לחלוטין, ואפילו מרגש.

ומה רע? ליצוק לטיול הבא שלכם לאירופה תוכן רומנטי… ככה יצא לי ולאשתי להגיד כמה דברים יפים אחד לשני שוב, והפעם הבן שלנו היה זה שהחזיק את הטבעות לפני שהחלפנו אותם בשנית. ממליץ בחום.

ולגבי הרבנות? שקל הם לא יראו מאיתנו. הם אפילו רצו לטרפד את החתונה ולא להנפיק לנו תעודות רווקות שהאירים דרשו. 
(כסף בסוף שכנע אותם, אגב.)

אני מקדיש לרבנות ישראל את השיר הבא של W.B YEATS (משורר אירי ענק שהכרתי לראשונה בטיול, לבושתי)- שיר שתרגמתי לאשתי והקראתי בטקס:

כמיהה לבָּדֵי גן העדן-

לו לי בדי גן העדן הרקומים,

שזורי אור זהוב וכסף,

הבדים הכחולים והמעומעמים והאפלים

של הליל, האור ועת הדמדומים,

הייתי פורס הבדים תחת רגלייך:

אבל לי, אביון, יש רק חלומות;

ואותם פרסתי תחת רגלייך

פסעי ברכות כי על חלומותיי את פוסעת.

הרבנות לא פוסעת ברכות על חלומותינו
ואתם ממש לא חייבים לשתף איתה פעולה.
אשמח לייעץ למי מכם שרוצה לעשות מסלול דומה.
מזל טוב!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.